על החוק לפיצוי
נפגעי גזזת
הרקע לחקיקת החוק
לקראת סוף שנות הארבעים, סמוך להיווסדה של מדינת ישראל, התעורר בליבו של הממסד
הרפואי בארץ החשש מפני התפרצות מגיפת גזזת (מחלת עור הפוגעת בקרקפת ובשורשי
השיער), במיוחד בקרב עולים מצפון אפריקה. על מנת למנוע זאת החליטו רשויות משרד
הבריאות על ביצוע מהלך טיפולי ומניעתי בקרב העולים, וזאת על ידי מתן "טיפול"
באמצעות הקרנות.
מרבית הילדים עברו טיפול זה לאחר עלייתם לארץ, אך חלק לא מבוטל זכה לקבל את
הטיפול בחסות הסוכנות, במדינות מהן עלו ובמחנות מעבר. שיער ראשם של הילדים
המטופלים גולח או נתלש באמצעות שעווה, הראש החשוף עבר הקרנות ממושכות ובסיומן
נמשח ביוד.
מיותר לציין כי טיפול כזה היווה טראומה קשה לילדים המטופלים. מרביתם נותרו
קירחים או בעלי שיער דליל ביותר וסבלו מצלקות נירחבות על פני הקרקפת. החוויה
האמורה הותירה אותותיה גם בנפשם - רבים מהם סבלו מנזק נפשי שנבע הן מתחושת
הבושה והן מהסבל והאימה שהיו מנת חלקם בעת קבלת הטיפולים.
אך בכך לא הסתיימו תלאותיהם של המטופלים. בחלוף השנים התברר כי בקרב מטופלים
אלה מתפתחות מחלות קשות בשיעור גבוה בהרבה מהשיעור הממוצע באוכלוסיה. המדובר
במחלות סרטניות שונות לרבות סרטן הדם, התפתחות גידולים תוך מוחיים (מננגיומות),
התפתחות גידולים על גבי הקרקפת (מלנומות), גידולים בבלוטת התריס ובבלוטות הרוק,
נזקי ראיה ושמיעה ועוד.
במרוצת שנות ה-80' וה-90' החלו נפגעים להגיש תביעות נזיקיות כנגד המדינה ואזי
החלו להתברר שאלת הקשר הסיבתי כמו גם שאלת ידיעת הרשויות בדבר הסיכונים הכרוכים
במתן ההקרנות בתקופה הרלבנטית. הסערה הציבורית שעורר העניין, כמו גם פסיקת בתי
המשפט אשר הטילו את מלוא האחריות על שלטונות המדינה, הביאו לכך שבשנת 1994 נחקק
"החוק לפיצוי נפגעי גזזת", חוק אשר תכליתו המוצהרת הינה הבטחת זכויותיהם של
הנפגעים. ברם, בד בבד הוא מגן החוק על המדינה מפני תביעות נזיקיות.
התנאים הנדרשים על מנת לזכות בהכרה על פי החוק:
להכרה על פי החוק זכאי מי שעבר טיפול בהקרנות בתקופה שבין יום 1 בינואר 1946
לבין יום 31 בדצמבר 1960, לצורך טיפול במחלת הגזזת או לשם מניעתה, על ידי
המדינה, הסוכנות היהודית, קופת חולים או הסתדרות מדיצינית הדסה, בין אם ניתנו
בישראל ובין אם ניתנו מחוץ לישראל כחלק מההכנות לעליה לישראל.
הליקויים המוגדרים על פי החוק ככאלה בגינם ניתן לקבל אחוזי נכות הינם גידולי
מוח, גידולי גולגולת, גידולים בבלוטות הרוק, גידולי בלוטת תריס, גידולי עור
באזור ראש וצואר , גידולי מוח שפירים, סרטן הדם וחוסר שיעור באזורי הצטלקות
בעור הקרקפת.
גם נזק נפשי ממנו סובל מי שהוכר על פי החוק עשוי לזכות באחוזי נכות.
שיעור הפיצוי הניתן לזכאים על פי החוק
החוק קובע מדרג לפיו מוענקות זכויות כספיות למי שנקבעה לו נכות על פי החוק.
נכות ששיעורה בין 5 ל-39 אחוזי נכות מזכה במענק חד פעמי של 1,230 ש''ח בעבור כל
אחוז נכות. נכות בשיעור 40 עד 74 אחוזים מזכה במענק ששיעורו כ-75,000 ש''ח,
ונכות בשיעור 75% ומעלה מזכה במענק ששיעורו כ-151,000 ש''ח.
מעבר לכך זכאי מי שנכותו גבוהה מ-40 אחוזים לגימלה חודשית קבועה מעבר למענק
שקיבל. גימלה זו הינה בשיעור שבין 730 ש''ח ל-1,750 ש''ח, בהתאם לשיעור הנכות.
הפרוצדורה הנדרשת לשם הכרה על פי החוק
מי שסבור כי הוא זכאי להיות מוכר על פי החוק, נדרש להגיש למשרד הבריאות טופסי
תביעה מתאימים. המדובר בטופסי תביעה שניתן לקבל באמצעות לשכת הבריאות המקומית
ויש למלאם בדייקנות על פי דף ההסבר המצורף להם ולצרף מסמכים וראיות המעידים הן
על הנזק והן על נתוני העליה. על חלק מהמסמכים יש לחתום בתצהיר (אישור עורך
דין).
התיעוד מועבר למשרד הבריאות ומשם למרכז לטיפול בתביעות אלה. בשלב ראשון נבחנת
עצם שאלת הזכאות של התובע (עמידתו בתנאי הסף הקבועים בחוק), ואם נקבעת הזכות
אזי מועבר העניין לטיפול וועדות רפואיות לשם קביעת שיעור הנכות.
למעלה |
